זה לא רק עניין של ילדים, אחוז גבוה של מבוגרים ממשיכים לנשוך ציפורניים והרגל רע זה יכול לפגוע בבריאותם. זה ידוע גם בשם אוניקופגיה וההערכה היא שבין 45% ל -60% מהצעירים סובלים מכך.
מנהג זה תמיד הוטל עיניו של החברה בעיני החברה, באופן כללי מדובר במעשה מכוער, אולם הוא סווג כהפרעה עצבית המשפיעה על הבריאות.
זה נוהג הממתן את השפעות החרדה וכי בדרך זו או אחרת גורמת לתחושה כוזבת של הרפיה. זהו מעשה לא מודע ואוטומטי שבטווח הארוך קשה מאוד להפסיק להופיע. ברוב המקרים, עקיצת הציפורניים חורגת מבין בגילאי 11 ו -13, גיל בו ילדים מפסיקים להיות ילדים כאלה ומוצאים את עצמם בסביבות חברתיות אחרות.
נשיכת ציפורניים מזיקה
אם התנהגות זו אינה מתוקנת, לאורך זמן יכולה להיות לה השלכות בחלקים אחרים של הגוף. על הציפורניים מופקדים מיקרוטראומה שמשנים את מה שנמצא תחת אלה, אם הם ננשכים זמן רב, הצמיחה הטבעית של הציפורן נעצרת, נוצרים נגעים קטנים, דלקות וכאב.
מצד שני, גם בריאות השיניים נפגעת. נשיכת ציפורניים יכולה להוביל ל עששת בלי שנבין.
חלקים אחרים בגוף מושפעים גם מההרגל הזה, למשל, נראו מקרים שבהם היו במעי זיהומים, טפילים, זיהומים חיידקיים. על ידי לשים את הידיים לפה, זה הרבה יותר קל לתפוס מחלות נגיפיות, פטריות או זיהומים בפה.
היגיינת הידיים תמיד נמצאת באור הזרקורים, ואם יש לכם הרגל רע לכרסם את הציפורניים, זה משפר את ההצבעה ל להדביק את הגוף בחיידקים.
תשומת לב לציפורן
לציפורן המכסה את הציפורן שלנו יש תפקיד חשוב מאוד, ה- מגן מפציעה אפשרית ופתוגנים חיצוניים מסוכנים. כאשר זה מתדרדר, אנו מסכנים את בריאותנו, עלולים להיווצר פצעים שאם לא נרפאים גורמים לזיהומים חמורים יותר או להופעת פטריות.
נשיכת ציפורניים בבגרות היא סגן רע שעולה מאוד להסרה. הרגל שאי אפשר להתגבר עליו ללא כוח רצון. אתה צריך לחפש סיבות טובות להפסיק, ו לסכן את בריאותנו זה צריך להיות אחד מהם.