להגיע אל ה- פליסידאד זה יהיה קשור ליכולת של כל אחד לקבל או לדחות את החיים כפי שהם. ישנם אנשים בעלי יכולת אושר גדולה יותר מאחרים.
אברהם מאסלואביו של הפסיכולוגיה ההומניסטית אומר לזהות גורמים חיוניים המגדירים יכולת זו לאושר, לתקן בעיות קונקרטיות במקום לחיות מסוגר על עצמך ולהימלט מהנורמות החברתיות ומההתניה החברתית.
בנוסף, הוא מאשר כי האושר מתקבל על ידי גישה לדרגה גבוהה יותר של מימוש עצמי.
ישנם גם מודלים ותיאוריות אחרות שמעריכים, בין היתר, מחקר וריכוז ברגע הנוכחי כדי להגיע לרמה מסוימת של פליסידאד. למעשה, כל פעילות, ללא קשר למה שהיא מחייבת כאן ועכשיו ריכוז של תשומת לב שתקרב אותנו למצב זה, המטרה היא אם כן להיות מסוגלים לשחזר את התנאים הללו כמה שיותר פעמים בחיי היומיום. גישה זו הופכת לסוג של פילוסופיה, האושר נובע מהמון מחוות יומיומיות קטנות.
La פליסידאד זה יכול לבוא לידי ביטוי גם באמצעות השתתפות קוסמית או הרגשת השתתפות במשהו גדול מעצמו, משהו כזה שבאותו הזמן לא מקיף ומכיל אותנו. כאן אנו מתייחסים לעצם משמעות החיים ולהגדרה רוחנית הרבה יותר של אושר.
מנקודת מבט קיומית יותר, ה פליסידאד זה יהיה נגיש רק לאחר המוות. יש הסבורים שזה כך ושהמעבר שלנו דרך האדמה יהיה רק שלב הכנה. עבור ההוגים הללו, לא הסוף נחשב, אלא הדרך לשם.
אבל רוב ההוגים והאינטלקטואלים מסכימים כשמדובר בקביעה כי ה פליסידאד זה לא מגיע לבד. העולם שבראשנו אינו העולם האמיתי, אלא ההתנגדות בין השניים גורמת לנו אומללות. דיסוננס ואשליה אינם חברים טובים, עלינו לעבוד כדי שהעולם שיש לנו בראש יתקרב ככל האפשר לזה האמיתי.